עלי סמיראת נ. מדינת ישראל - מעמ באר שבע 

בבית המשפט העליון

בש"פ  5995/08

בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר
 
העורר:
 עלי סמיראת
 
 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל - מע"מ באר שבע
 
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.08 בב"ש 9892/07 שניתנה על ידי כבוד השופט י' צבן.

תאריך הישיבה:                     ז' בתמוז התשס"ח (10.7.08)
בשם העורר:                          עו"ד ארבל
בשם המשיבה:                         עו"ד חדד

החלטה
 
 בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.07 בב"ש 9892/07 (כבוד השופט י' צבן) אשר דחה ערר שאותו הגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 13.8.07 בב"ש 6512/97 (מ' 10170/07, כבוד השופטת ע' כהן), אשר הורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים, כפי שנקבעו ביום 2.8.07, לרבות הפקדת סך של 40,000 ש"ח.

העובדות וההליכים עד כה

1. העורר חשוד בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן – חוק מע"מ) לרבות שימוש בחשבוניות פיקטיביות. לטענת העורר, ביום 1.8.07 הגיע לפגישה שנקבעה במשרדי מע"מ בבאר שבע ולהפתעתו גילה במקום נציגי מע"מ ש"הטיחו" בו את חשדותיהם כלפיו, תוך שהם אוזקים אותו מפעם לפעם בידיו. לטענתו, עצרו אותו נציגי מע"מ למשך כשש עשרה שעות, עד ליום 2.8.07 בשעה 01:00 לפנות בוקר, אז שוחרר הוא לביתו לאחר שהתחייב להגיע לבית המשפט על מנת לסכם את תנאי שחרורו בערובה.

2. ביום 2.8.07 בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט רומנוב) את תנאי שחרורו של העורר מן המעצר, לרבות הפקדת ערבות כספית בסך 40,000 ש"ח, כאשר מחצית מן הסכום תופקד לאלתר והמחצית השניה תופקד עד ליום 19.8.07, ערבות עצמית וערבויות צד ג'. העורר הפקיד באותו המועד את המחצית הראשונה של הסכום וחתם על ערבות עצמית, ובמועד מאוחר יותר הומצאו ערבויות צד ג'. לטענת העורר, זמן קצר לאחר שנקבעו תנאי השחרור האמורים, קרסה חברת חפציבה וכתוצאה מכך נקלעה החברה שבבעלות העורר לקשיים כלכליים גם כן, באופן שלא היה באפשרותו להפקיד את המחצית השניה של הפיקדון שנקבע.

3. לאור האמור לעיל, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של כבוד השופט רומנוב, אשר נדונה בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ע' כהן). לטענת העורר, בה בעת הוצא לבקשת המשיבה צו מעצר נגד העורר על ידי בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט יעקבי) בגין התחמקותו של העורר מהתייצבות להליכי חקירה, והעורר נעצר בבית המשפט.

4. במסגרת הדיון בפני בית משפט השלום טען נציג המשיבה, מר אהוד בבא שהינו ראש מדור שאחראי על החקירה כנגד העורר, כי העורר נעצר ושוחרר בערובה בתנאים נוחים בהסכמת עורך דינו שהיה נוכח במקום, ואולם העורר לא התייצב לחקירה בעניינו. בתגובה, טען העורר כי מר בבא נעדר סמכות להופיע בפני בית המשפט ללא הסמכה מפורשת של היועץ המשפטי לממשלה ובמענה לטענה זו, טען נציג המשיבה כי היועצת המשפטית במשרדו חיוותה דעתה כי סמכות כאמור הוקנתה לו מכוח סעיפים 108 ו-109 לחוק מע"מ, המקנים לו סמכות של שוטר הרשאי להופיע בפני בית משפט השלום. לאחר שהצדדים טענו לעניין הסמכות, קבעה כבוד השופטת כהן כי נציגי המשיבה רשאים להופיע בדיון.

5. לגופו של עניין, טען העורר כי הוא עמד בקשר עם נציגי מע"מ משך כל התקופה וביקש כי יתואם עימו מועד חקירה אחר, הואיל והוא אינו יכול להיעדר מעבודתו בחברה שבבעלותו. בנוסף, טען העורר כי במסגרת הליך החקירה נתפסו ברשותו מסמכים וכן מחשבו, שהכיל מידע אודות לקוחות וספקים וביקש כי המחשב יושב לידיו. באשר לערבויות שנקבעו במסגרת ההחלטה לשחררו ממעצר, טען העורר כי אחד הערבים אינו בקו הבריאות ולפיכך נחתמה ערבות צד ג' אחת וערבות עצמית שלו, וביקש מבית משפט השלום כי ישקול בשנית להקל בתנאים שנקבעו בטענה כי אין באפשרותו לעמוד בהם. בנוסף, טען העורר כי יתייצב לכל חקירה שתתואם איתו.

 מנגד, התנגדו נציגי המשיבה לבקשה וטענו כי תפיסת המחשב נעשתה בהסכמת העורר ואין להם התנגדות להשיבו לידיו, ובלבד שיגיע למשרדי מע"מ עם דיסק קשיח כדי שיוכלו לבצע את ההעתקה ולמסור לו את המחשב יחד עם ההעתק. העורר הסכים לתנאים אלו וכבוד השופטת כהן קבעה כי המחשב יוחזר לעורר בהתאם לתנאים המוסכמים. בנוסף, הסכימו נציגי המשיבה למסור לעורר העתקים של המסמכים שנתפסו אצלו על מנת שיוכל לצלמם.
    
6. באשר לבקשת העורר להקל בתנאי השחרור, טענו נציגי המשיבה כי העורר הפר את תנאי השחרור בערובה ולא הופיע לחקירה אליה הוזמן ולפיכך יש להגדיל את הערבויות שהן תנאי לשחרורו ממעצר, כאשר לטענתם יש באפשרותו להפקיד את הסכום שנקבע. מאידך, טען העורר כי לא הוזמן לחקירה כדין וכי בקשותיו לתאם מועדי חקירה אחרים נדחו.

7.  בתום הדיון, קבע בית משפט השלום כי לאור נסיבות אי התייצבותו של העורר לחקירה ולאור התחייבותו להגיע לחקירה למחרת הדיון, אין מקום להגדיל את הערבויות וסכום ההפקדה שנקבעו מלכתחילה ואולם, אין מקום גם להפחתת הסכום. לפיכך, נקבע כי העורר ישוחרר ממעצר ותנאי השחרור שנקבעו בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 2.8.07 יישארו בעינם, כאשר המועד להפקדת ערבות צד ג' נדחה עד למחרת הדיון, ביום 14.8.07 בשעה 12:00.

8. על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי (ב"ש 9892/07, כבוד השופט י' צבן), במסגרתו טען כי נציגי מע"מ שייצגו את המשיבה בהליכי המעצר עשו זאת ללא סמכות וכי אין הצדקה לסכום ההפקדה של 40,000 ש"ח שאותו קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 2.8.07.

   ביום 9.10.07 קבע בית המשפט המחוזי כי דין הערר להידחות, הואיל וחוקרי מע"מ מוסמכים לפנות לבית המשפט בבקשת מעצר לצורך חקירה בגין עבירות מע"מ, כפי שנקבע בבש"פ 64,65/88 מאירוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 803 (1988) (להלן – עניין מאירוביץ). נקבע, כי סכום ההפקדה בסך 40,000 ש"ח הינו פרי הסכמת הצדדים בהליכי המעצר, ולפיכך אין העורר רשאי להלין עליו, ועליו להפקיד את יתרת הסכום עד ליום 23.10.07.

  על החלטה זו מוגש הערר שבפניי.

9. החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי ניתנה, כאמור, ביום 9.10.07 ומאותו המועד ועד למועד כתיבתה של החלטה זו חלו אי אילו התפתחויות בעניינו של העורר, כפי שפירטה באת כוח המשיבה במסגרת הדיון שלפניי, כדלקמן:
   ביום 17.1.08 הוגשה מטעם מע"מ בקשה להארכת הערבויות שאותן העמיד העורר ואשר תוקפן עתיד היה לפוג ביום 29.1.08, ב-180 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים). הבקשה הוגשה על ידי עו"ד ויינשטיין. ביום 23.1.08 התקיים דיון בבקשה בפני בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' פולוק), במסגרתו יוצגה המשיבה (המבקשת באותו עניין) על ידי עו"ד ויינשטיין. בסופו של יום הסכימו הצדדים להארכת הערבויות ב-60 ימים נוספים, והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
   ביום 17.3.08 הוגשה מטעם מע"מ בקשה נוספת להארכת תוקפן של הערבויות ב-180 ימים נוספים. הבקשה הוגשה לבית משפט השלום בבאר-שבע על ידי עו"ד בוקר-יוסף. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 20.3.08 בבית משפט השלום בבאר-שבע (בפני כבוד השופט ג' גדעון), טען המבקש (המשיב באותו עניין) כי יש לדחות את הבקשה מחמת חוסר סמכות מקומית של בית משפט השלום בבאר-שבע, לאור העובדה שבית משפט השלום בירושלים החל לדון בעניינו של המשיב. הבקשה נמחקה בהסכמה.  
   לבסוף, למחרת, ביום 21.3.08 הוגשה בקשה להארכת תוקפן של הערבויות לבית משפט השלום בירושלים. באותו המועד קיבל בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מ' אביב) את הבקשה והאריך את הערבויות ב-180 יום נוספים. במסגרת ההחלטה, שניתנה במעמד צד אחד, נקבע כי במידה שהעורר (המשיב) יסבור כי אין מקום להאריך את הערבויות, תישקל ההחלטה בשנית. העורר לא השיג על ההחלטה האמורה. יצויין כי לאור הוראותיו של סעיף 58 לחוק המעצרים, לא ניתן להאריך את תוקפן של ערבויות למשך פרק זמן העולה על 360 ימים, ואילו בהחלטתו האמורה, הביא בית משפט השלום, בשגגה, להארכת הערבויות לפרק זמן של 420 ימים.
  באת כוח המשיבה ציינה במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי הערבויות בעניינו של העורר עתידות לפוג ביום 27.7.08 וכי לא תתבקש הארכתן פעם נוספת.

10. נוסף על השתלשלות ההליכים המפורטת לעיל, הצהיר בא כוח העורר במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי מאז החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.07 הופיע העורר לחקירות שנערכו בעניינו, שיתף פעולה עם החוקרים, וקיבל לרשותו את המחשב והמסמכים התפוסים או העתק שלהם.

הערר

11. במסגרת הערר שבפניי טוען העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ארבל -  כי הערר נוגע ל"סוגיות חוקתיות כבדות משקל". לטענתו, לא היו חוקרי מע"מ מוסמכים לייצג את המשיבה בפני בית המשפט, בהעדר הסמכה מפורשת מאת היועץ המשפטי לממשלה. לטענתו, בעניין מאירוביץ נקבע כי פקיד מע"מ לא היה רשאי להגיש את בקשת המעצר ולפיכך שוחררו העוררים שם ללא תנאי. לפיכך, טוען הוא כי אם תתקבל טענתו בדבר חוסר סמכותם של חוקרי מע"מ, הרי שהחלטת השחרור בעניינו של העורר בטלה מעיקרה לרבות תנאי השחרור שנקבעו בה.

12. לטענת העורר, על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 וסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), אשר תוקן בשנת 2004 לאחר שניתנה ההחלטה בעניין מאירוביץ, לא היה רשאים חוקרי מע"מ לייצג את המשיבה במסגרת הדיון בבית המשפט,מבלי שהוסמכו לכך על ידי היועץ המשפטי לממשלה. לטענתו, במסגרת הדיון בפני בית משפט השלום מיום 13.8.07 ביקש הוא מנציגי המשיבה, שאינם עורכי דין, להציג הסמכה מאת היועץ המשפטי לממשלה להופיע, ובתגובה ציינו הם כי אין בידם הסמכה כאמור וטענו כי מקור סמכותם להופיע הוא בסעיפים 108 ו-109 לחוק מע"מ. לטענת העורר, אין קשר בין הוראות סעיפים אלו לבין שאלת סמכותם של נציגי המשיבה לייצג את המשיבה בהליך של עיון חוזר. מוסיף העורר וטוען בהקשר זה כי נציגי המשיבה גם לא היו מוסמכים לבקש את מעצרו של העורר עקב אי העמדת הערבויות, מאותו הטעם.

13. לאור האמור לעיל, טוען העורר כי שגה בית משפט השלום בקובעו כי ייצוג המשיבה על ידי הנוכחים בדיון שהתנהל בפניו היה כדין. לפיכך, טוען הוא כי למעשה לא התייצבה המשיבה לדיון בעניינו ומטעם זה, כמו גם מן הטעם של הקשיים הכלכליים אליהם נקלע העורר, לטענתו, עקב קריסתה של חברת חפציבה, יש לבטל את תנאי ההפקדה בהם חויב ולהשיב לו את מחצית סכום ההפקדה ששולם זה מכבר.
  העורר ציין בהקשר זה כי הקפאת ההליכים הממושכת של חברת חפציבה מונעת ממנו להגיש תביעת חוב כנגדה, וכי במועד בו התחייב להפקיד את הסכום של 40,000 ש"ח, לא היה מודע ל"גודל הבעיה".

14.  לבסוף, לגופו של עניין, טוען העורר כי אין ממש בטענות המשיבה בדבר אי התייצבותו להליכי חקירה, וכי גם מטעם זה יש לבטל את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטתו של בית משפט השלום.

תגובת המשיבה

15.  בפתח דבריה טוענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד חדד – כי הגם שאין הגבלה על המועדים בהם ניתן להגיש ערר על החלטות בהתאם לחוק המעצרים, הרי שההחלטה נשוא הערר ניתנה לפני למעלה מתשעה חודשים, ביום 9.10.07, והגשת הערר אשר לטענת העורר מעורר "סוגיות כבדות משקל", לאחר פרק זמן כה ארוך, אומרת דרשני.

16. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי סמכותם של חוקרי מע"מ לייצג את המשיבה בבקשת מעצר נובעת מסעיף 109 לחוק מע"מ, המעניק לחוקרי מע"מ סמכויות של שוטר. לטענתה, הואיל ושוטר מוסמך לייצג בפני בית המשפט בבקשות מעצר אף ללא הסמכה מפורשת של היועץ המשפטי לממשלה, לאור הוראת סעיף 109 לחוק מע"מ מוסמך גם חוקר מע"מ לעשות כן ולפיכך, הופעתם של חוקרי מע"מ בפני בית משפט השלום בבקשת המעצר של העורר הייתה בדין ובסמכות.

17. לטענת המשיבה, במסגרת ההחלטה בעניין מאירוביץ נקבע כי מכוח סעיף 109 לחוק מע"מ, מוסמך פקיד מע"מ לבקש מעצר לצרכי חקירה. לטענתה, הגם שההחלטה בעניין מאירוביץ ניתנה בשנת 1988, השאלה לא הועלתה מאז בפני בית משפט זה ואין בכניסתם לתוקף של שני חוקי היסוד בשנת 1992 ובתיקון שבוצע בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי בשנת 2004 כדי להעלות או להוריד מתוכנה של ההלכה שנקבעה במסגרתו. לטענתה, סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב הסמכה של היועץ המשפטי לממשלה על מנת לייצג את המשיבה כתובע, אינו רלוונטי להליך זה הואיל וחוקרי מע"מ מוסמכים להגיש בקשת מעצר מכוח סעיף 109 לחוק מע"מ, כאמור.

18. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי הבקשה להארכת הערבויות הוגשה על ידי חוקר מע"מ שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה, בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום יוצגה המשיבה על ידי עו"ד ויינשטיין מטעם הפרקליטות, ובסופו של יום הוארכו הערבויות בהסכמה ב-60 יום. לטענתה, הליך זה, במסגרתו הוארך תוקף הערבויות לראשונה ולגביו אין מחלוקת כי בוצע בסמכות, כמו גם ההליכים הנוספים שהתקיימו מאז החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.10.07, מייתרים את הדיון בהחלטה נשוא הערר והופכים אותו לתיאורטי בלבד.

דיון והכרעה

19.  לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענותיהם של באי כוח הצדדים במסגרת הדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

20. ראשית, צודקת המשיבה בטענה לפיה עצם הגשת הערר מעל תשעה חודשים לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.07 אומרת דרשני, זאת, בפרט נוכח טענות העורר הנוגעות לכאורה לבסיס חוקיותה של החלטה זו ונוכח השתלשלות ההליכים המשפטיים מאז ניתנה ההחלטה.

 הגם שהגשת ערר אינה מוגבלת במועדים, הרי שיש בשיהוי כה משמעותי בהגשתו כדי להחליש במידה ניכרת את טענותיו של העורר בדבר ה"סוגיות כבדות המשקל" העולות ממנו. לא זו אף זו, הגשת הערר לאחר שהתקיימו הליכים משפטיים נוספים בעניין הערבויות שאותן העמיד העורר כתנאי לשחרורו ממעצר, כאשר העורר אף הסכים להארכת תוקפן של הערבויות בשישים ימים ואף לא מצא לנכון להשיג על החלטתו האחרונה של בית משפט השלום בירושלים מיום 21.3.08 אשר ניתנה במעמד צד אחד (לגביה ארחיב בהמשך), תומכת במסקנתי זו.

21. הגם שיתכן כי די בשיהוי הניכר בו לוקה הערר כדי להביא לדחייתו, סבורני כי גם לגופו של עניין אין ממש בטענותיו של העורר.
 כאמור, טוענת המשיבה כי הגשת הבקשה למעצרו של המשיב והופעתם של חוקרי מע"מ בפני בית משפט השלום נעשתה מכוח הסמכות שהוענקה לחוקרי מע"מ בסעיף 109 לחוק מע"מ, שכותרתו "סמכויות חיפוש ותפיסה" וזו לשונו:
"(א) כדי להבטיח ביצועו של חוק זה או התקנות לפיו רשאי מי שהמנהל הסמיכו לכך -
...
(3)     לחקור כל אדם.
(4)  לדרוש מאדם שיתייצב לפניו, בעצמו או על ידי נציגו, ימסור לו את כל הפרטים הדרושים לענין המס שהוא חייב בו או השומה לגביו ויביא לבדיקה פנקסים ומסמכים שהדורש רואה בהם צורך.
 (ב)  מי שהוסמך לענין סעיף-קטן (א), יהיו לו סמכויות של שוטר למניעת עבירות או לגילוין וסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על ההודעה שרשם."
 
 השאלה האם מי שהוסמך לפעול לפי סעיף 109(א) לחוק מע"מ, ובכלל זה לחקור אדם, רשאי לבקש מבית המשפט לצוות על מעצרו של אדם לצרכי חקירה נדונה בהרחבה בהחלטתו של כבוד השופט ש' לוין בעניין מאירוביץ. בתמצית, יאמר כי כבוד השופט לוין קיבל את טענתה של המדינה שהועלתה באותו עניין, לפיה אין מקום להבחין בין סמכותו של חוקר מע"מ לעצור אדם לצרכי חקירה לבין סמכותו להגיש בקשה למעצר לצרכי חקירה (למעט לעניין משך המעצר טרם הגשת כתב אישום) ופסק:

"הוא הדין ברישא של סעיף 109(ב), שיש, לכאורה, לקראו ביחד עם הסמכויות שניתנו לפקיד המוסמך לפי סעיף 109(א), לאמור, יש לראות את הפקיד המוסמך, בבצעו את תפקידיו לפי סעיף 109(א), כאילו עטה אדרת של שוטר;"

[שם, בעמ' 808, ההדגשה שלי – י.ד.].

22. הגם שההחלטה האמורה ניתנה בשנת 1988, דברים אלו יפים גם כיום. לא שוכנעתי כי יש לפרק הזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה בעניין מאירוביץ משמעות כלשהי לעניין התאמתה של ההחלטה לימינו אנו ובכלל זה, איני רואה כיצד החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיו של סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי, כפי שטוען העורר. בהקשר זה יצויין כי סעיף 12 הנ"ל עוסק במקור סמכותם של תובעים, בעוד שחוקרי מע"מ אשר הגישו את בקשת המעצר כנגד העורר לא עשו כן (ואף לא התיימרו לעשות כן) בכובעם כתובעים, אלא במסגרת הסמכות שניתנה להם מכוח סעיף 109 לחוק מע"מ, שהיא סמכות של שוטר.

23. בשולי הדברים יוער כי לדידי, לא היה מקום ליתן את ההחלטה האחרונה בדבר הארכת תוקף הערבויות (מיום 21.3.08) שלא בנוכחותו של העורר. ראשית, כפי שציינה באת כוח המשיבה בהגינותה, שגה בית משפט השלום בירושלים כשהאריך את הערבויות ב-180 ימים נוספים, שעה שהיה מוסמך להאריכן ב-120 ימים נוספים בלבד, מכוח סעיף 58 לחוק המעצרים.

 שנית, הגם שלכאורה הוענקה לעורר (המשיב באותה הבקשה) "הזכות" להשיג על ההחלטה שהתקבלה, סבורני כי היה על בית משפט השלום לקיים את הדיון בשאלת הארכת תוקף הערבויות במעמד שני הצדדים, בפרט נוכח העובדה כי מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת הליך פלילי, הליך שיש לקיימו בנוכחות הנאשם מכוח סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי, גם כאשר עסקינן בדיון הנוגע לערבויות שהעמיד מי שהינו בגדר חשוד אשר טרם הוגש נגדו כתב אישום [השוו: בש"פ 7323/98 מדינת ישראל נ' רג'ואן, פ"ד נג(4), 126 (1999)].

24.  אשר על כן, הערר נדחה. 

  ניתנה היום, י' בתמוז התשס"ח (13.7.08)